ישנה מחלוקת לגבי חישוב הוסתות בתקופה זו. אם יש דמות הלכתית שאתם פוסקים לפי שיטתה באופן קבוע כדאי שתבררו את עמדתה בנושא:
חלק מהפוסקים סבורים שכל עוד לא עברו שלושה חודשים, אין להסתמך על אמצעי המניעה ההורמונלי כמונע את הדימום, ולכן יש להמשיך ולחשב וסתות על פי הכללים הרגילים של וסת לא קבוע.
אחרים סבורים שכבר מהסבב הראשון של השימוש באמצעי מניעה הורמונלי האישה נחשבת כ”מסולקת דמים” כל עוד היא נוטלת את אמצעי המניעה, ולכן אינה צריכה כלל לחשב את וסתה באופן הרגיל. לדעת פוסקים אלה מנסיונן של מיליוני נשים ברחבי העולם מוכח שכל עוד ניטלים אמצעי המניעה ההורמונליים האישה לא תדמם.
עם זאת, היא עדיין צריכה לקבוע וסת שיחושב לפי לקיחת אמצעי המניעה ההורמונליים. לכן בסיום פרק הזמן הראשון של נטילת אמצעי המניעה (למשל 36 שעות מנטילת הגלולה האחרונה בחפיסה) יהיו בני הזוג אסורים בקיום יחסים, למרות שיתכן ויחלפו עוד כמה ימים עד להופעת הדימום. כלומר, זמן הפרישה יחושב מהזמן המוקדם ביותר הצפוי להופעת הדימום, ועד להופעת הדימום בפועל (לפי הכתוב בעלון התרופה). מהפעם השניה והלאה, זמן הפרישה יחושב לפי טווח הזמן שלקח לדימום להופיע בפעם הקודמת, ורק לאחר שלוש פעמים, במידה והטווח חוזר על עצמו, ניתן לקבוע את הווסת, כפי שנכתב לעיל.
שיטה אחרת לחישוב זמן הפרישה בפעם הראשונה יש לרב ורהפטיג. לפי שיטתו רק העונה (יום או לילה) האחרונה שבה עשוי הדימום להופיע לפי ההוראות של חברת התרופות תחשב לעונת פרישה, ואין לחשוש לכל הטווח.
