בנוסף לעצם השאלה ההלכתית שמעלה ההימנעות מקיום המצווה של הבאת ילדים לעולם, מניעת הריון מעלה נושאים הלכתיים נוספים. נזכיר כאן בקצרה כמה מהמרכזיים שבהם.
"שלוש נשים משמשות במוך"
הדיון במניעת הריון במצבים מסוימים קיים כבר בדברי חז"ל. הדיון החז"לי עוסק בשלוש קבוצות נשים שמוגדרות "משמשות במוך": קטנה- כלומר ילדה צעירה שאמנם התחתנה כבר אך יש סכנה בכך שתיכנס להריון, מעוברת- כלומר אישה הרה. ההנחה הרפואית בתקופת חז"ל היתה שקיום יחסים בזמן ההריון מסכן את ההריון, ומניקה- אישה בשנתיים שלאחר הלידה, שמניעת הריון נחוצה הן לה והן לתינוק שלה. מצד אחד האישה זקוקה להתאוששות בטרם תוכל לשאת הריון נוסף (ולכן גם לאישה שאינה מניקה אך טרם חלפו שנתיים מאז שילדה, יש דין של מניקה מבחינות מסויימות). מצד שני, בעולם העתיק היתה חשיבות קריטית לאפשרות של האם להניק את התינוק שלה עד גיל שנתיים מבחינת בריאותו של התינוק וסיכויי ההישרדות שלו. לדאגה זו לשלום הילד יש שלל השלכות הלכתיות.
הפוסקים נחלקו בשאלה האם שלוש נשים אלה, שגם מוגדרות "מסולקות דמים" חייבות למנוע הריון, ויש נשים נוספות שמותר להן למנוע הריון, או שמא אלה שלושת המקרים שבהם מותר למנוע הריון, בניגוד למצבים אחרים שבהם הדבר אסור.
מבחינה פרקטית "לשמש במוך" משמעו להניח בנרתיק חומר שחוסם את מעבר הזרע באופן חלקי. עד למאה העשרים לא היו אמצעי מניעה שאינם אמצעים חוסמים, וגם האמצעים החוסמים שהיו זמינים לציבור היו מוגבלים ביעילותם. השאלה ההלכתית בדבר היחס בין ההיתר או החיוב בדברי חז"ל, לבין עולם מניעת ההריון בתקופה המודרנית, משפיעה על ההתייחסות ההלכתית לאמצעי המניעה כיום. רבים מאמצעי המניעה כיום מונעים את האפשרות להרות מבלי להשפיע על קיום היחסים עצמו, אלא פועלים בהשפעה ארוכת טווח על גוף האישה. הבדל זה משפיע על הדיון ההלכתי הנוגע לאמצעי מניעה בכמה אופנים שונים: מצד אחד, קל יותר להתיר מניעת הריון עקיפה מאשר פעולה מיידית החוסמת את הזרע. מצד שני, לעיתים המניעה האפקטיבית יותר משנה את ההתייחסות ההלכתית לחסימת הזרע שהפכה ליעילה יותר.
איסור סירוס
סירוס נאסר הלכתית. האיסור חל על סירוס זכר, ובאופן שונה מעט נאסר סירוס נקבה.
בהתאם, מניעת הריון באמצעות חיתוך צינוריות הזרע של האיש אסורה. קשירת החצוצרות של האישה באופן בלתי הפיך אסורה אף היא. בחוברת זו כלל לא התייחסנו לאפשרויות אלו שקיימות בעולם הרפואה היום. אישה שיש סיבה רפואית שבגללה הרופאים שלה סבורים שנדרשת אצלה קשירת חצוצרות תפנה להתייעצות אישית.
חלק גדול מאמצעי המניעה (האמצעים ההורמונליים וגם ההתקנים התוך רחמיים) מבוסס על יצירת מצב שבו גופה של האישה אינו יכול להרות, אך אין שינוי באופן שבו בני הזוג מקיימים יחסים, והם אינם מונעים הריון באופן ישיר בזמן קיום היחסים. מבחינות רבות קל יותר להתיר מניעת הריון באופן זה מבחינה הלכתית, יחד עם זאת, עולות שאלות עקרוניות על היחס בין האופן שבו מונעים הריון לבין איסור סירוס. ברוב המקרים מדובר בפעולה זמנית, שמדמה מצבים בהם גופה של האישה אינו יכול להרות אף על פי שהיא אינה מונעת הריון, ולכן יש היתר לעשות זאת.
הוצאת שכבת זרע לבטלה
יהיו אשר יהיו גבולות האיסור על הוצאת שכבת זרע לבטלה (שיש עליהם מחלוקת הלכתית), אין ספק שחל איסור הלכתי חמור על קיום יחסים באופן שהזרע לא יגיע לגופה של האישה, במטרה למנוע הריון. אפילו בשעה שיש היתר הלכתי ואפילו הוראה הלכתית למנוע הריון, אין היתר ליצור מצב שבו הזרע אינו מגיע לגופה של האישה כמעט בשום מקרה. רבים מהדיונים על היחס ההלכתי לאמצעי מניעה שונים, הם למעשה דיון בשאלה האם קיום יחסים באופן זה מביא להוצאת שכבת זרע לבטלה. יש מצבים שבהם יש הסכמה שמדובר באיסור, אך יש מצבים אחרים שבהם קיימת מחלוקת לגבי היחס בין המציאות לבין איסור הוצאת זרע לבטלה.
פיקוח נפש
התורה מחייבת אותנו לשמור על נפשנו ובריאותנו. למצווה זו יש קשר ישיר לדיון על מניעת הריון. בראש ובראשונה, כיוון שהצורך לשמור על בריאותה של האישה הוא לעיתים קרובות נדבך מרכזי בחובה למנוע הריון במצבים פיזיולוגיים שונים. בנוסף, הצורך לשמור על בריאותה של האישה משפיע על הבחירה באמצעי המניעה שיעשה זאת באופן המוצלח ביותר. כמו בנושאים פיזיולוגיים רבים, אין בהכרח הסכמה על המשמעות המעשית של הנחיה זו.
