שלום לך, 

בדיקות הלכתיות מוזכרות כבר במשנה,  ובהמשך בסוגיות רבות בגמרא, בעיקר במסכת נידה.  במידה רבה אופן הבדיקה ועקרונותיה נשמרו במהלך התקופות. נשתדל להתייחס כאן לעיקרי הדברים, ולהפנות אותך למקורות מידע נוספים בנושא. אנו ממליצות לעיין בקבוצת דפי מידע באתר בנושא בדיקות הלכתיות בתהליך הטהרה.  בחלק מהדפים תוכלי למצוא גם מקורות והפניות בסוף הדף. 

ראשית, יש לציין כי אמנם כיום המושג של בדיקות הלכתיות נוכח רק בהקשר טהרת המשפחה, אך במקור בזמן המקדש ואף בתקופה הראשונה לאחר החורבן, החיוב הופיע גם בכל קשור לעיסוק בטהרות ותרומות. כלומר, נשים היו בודקות את עצמן בתדירות גבוהה בכדי לוודא שהן לא מטמאות את המאכלים, או את פירות השדה והעץ שעסקו בהן באופן יומיומי. מצבים שבהם האוכל היה נטמא קודם הפרשתם היה מונע מנתינתם לכהנים כתרומות ומעשות, ובמקרה ומדובר במה שכבר הופרש, היה צורך לשרוף אותם אם נטמאו. המשניות הראשונות במסכת נידה עוסקות בנושא זה

בנוסף, היו בדיקות הלכתיות הקשורות למערכת היחסים האינטימית בין האיש ובין אשתו.  אף אלו היו רחבות יותר מכפי שאנו עוסקים היום, בין היתר מפאת הדרישה הקיימת ממילא לבדוק ביחס לטהרות.  אמנם, עיקר חובת הבדיקות ההלכתיות בהקשר הלכות הטהרה דומה לדין כיום - בבדיקות בתחילת תקופת הנישואין לפני ולאחר קיום יחסים, בבדיקות עונות פרישה ובבדיקות לקראת ובתוך שבעת הנקיים (הפסק טהרה, מוך דחוק, בדיקות שבעה נקיים). כאמור, כל אלו מוזכרים באופן מפורש כבר במשניות ובתלמוד במסכת נידה. 

במקורות אלו ישנה התייחסות גם לחומר ממנו עשויים עדי הבדיקה וגם לאופן ביצוע הבדיקה.   

כיום רוב הנשים רוכשות עדי בדיקה קנויים ייעודיים אך כפי שמוזכר במשנה ובגמרא, ניתן להשתמש בכל בד לבן נקי ורך בגודל של לפחות 6 ס"מ מרובעים (גודל של כלי המקבל טומאה). דין זה נכון גם כיום ובכל מקרה שבו אין לאישה גישה לעדי בדיקה יכולה להשתמש בבד או בגד לבן רך ונקי. תוכלי לקרוא על כך עוד בדף המידע על עדי בדיקה. 

מבחינת אופן הבדיקה, אף הוא מוזכר כבר במקורות הקדומים, בעיקר ביחס להפסק טהרה אך גם לגבי חלק מהבדיקות הנוספות. ישנה הנחיה לבדיקה בעומק 'עד היכן שידה מגעת/ששמש דש' (כלומר עד למקום שבו איברו של האיש מגיע בשעת קיום יחסים), ולרוחב 'בדיקת חורים וסדקים'. 

הראשונים דנים בהרחבה בשני נושאים מרכזיים- דרגת החיוב של הבדיקות ההלכתיות השונות, האם הן מדאורייתא או מדרבנן. בנוסף, ישנה התייחסות לדרגות שונות של אופן הבדיקה בכל נקודת זמן (אחר תשמיש, בדיקות עונה, הפסק טהרה, בדיקות שבעה נקיים). אף שישנה פסיקה עיקרית ברורה בנושא זה, גם כיום במקרים מסוימים בדיעבד או בשעת הדחק, כגון מצבים רפואיים שונים המקשים על הבדיקות,  ישנו שימוש בפסיקה גם בשיטות השונות שהוזכרו בראשונים או באחרונים. 

באופן כללי, אין הבדלים משמעותיים בין פסיקה אשכנזית לספרדית בנושא בדיקות הלכתיות, אך כאמור במקרים מיוחדים שונים, עשוי להיות מנעד של פסיקות המתבסס על המקורות השונים.  לאורך כל הדורות ישנם כתבים הלכתיים המתייחסים לחובת הבדיקות ההלכתיות . יחד עם זאת, במבט הסטורי, ייתכן שבזמנים ובמקומות שונים במהלך הדורות היה פער בין הדרישה ההלכתית המופיעה בשולחן ערוך ובשאר הכתבים ההלכתיים, לבין מה שנהגו הנשים בפועל. בהקשר זה ניתן למצוא התייחסויות כתובות על העמדת הדברים על דיוקם וחשיבותם על ידי הפוסקים בניסיון לצמצם פערים אלו לצד תיעודים בעיקר בעל פה של נשים מהמאה החולפת שתיארו איך היו מכינות בעצמן את עדי הבדיקה מבדים שונים.  

אם תרצי לראות את המקורות בהרחבה, תוכלי לעיין במשניות במסכת נידה פרק א, ב, פרק י' (ובגמרא על פרקים אלו), בטור ובשולחן ערוך יורה דעה, סימן קצ"ו ביחס לתהליך הטהרה, אך כאמור ישנה התייחסות לבדיקות הלכתיות גם בהקשרים אחרים (סימן קפ"ד עונות פרישה, קצ"ב- דם חימוד לפני חתונה, קפ"ו-קפ"ז- בדיקות לפני ואחרי תשמיש ובדיקות לאחר החתונה). בנוסף, תוכלי לעיין בספר 'איש ואישה' של הרב קנוהל בחלק ב', פרקים א-ב, וכן פרק ט'. 

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת. 

שרית-חן קרויטורו, יועצת הלכה