שלום לך, 

ראשית, אנו שמחות על שאלתך, שמתייחסת לדין פחות מוכר בימינו. 

בזמן המקדש, כאשר נהגו דיני טומאה וטהרה בכל תחומי החיים, היו הלכות רבות הקשורות לטומאה וטהרה במאכלים. מעיקר הדין, דבר מאכל הרטוב, נחשב כראוי לקבל טומאה, ועל כן הקפידו לייבשו לפני האכילה או ליטול ידיים ללא ברכה על מנת למנוע חשש של העברת טומאה מהמאכל לאדם או להיפך. דין זה נקרא דבר שטיבולו במשקה, ולפיו ישנם שבעה משקאות שיכולים להפוך דבר לראוי לקבל טומאה- יין, דם, שמן,חלב,טל,מים, דבש- ראשי תיבות י"ד שח"ט ד"ם. 

תוקפם של דינים אלו השתנה לאחר החורבן. חכמים תיקנו  מצוות נטילת ידיים לפני אכילת לחם והיא נוהגת בימינו לכל דבר. לעומת זאת, רק מעטים נוהגים ליטול ידיים ללא ברכה לפני אכילה של דבר רטוב. יוצא מכלל זה היא נטילת ידיים ללא ברכה לפני אכילת כרפס בליל הסדר שרוב אנשים נוהגים בו גם כיום. 

בדברים שאינם מאכל, אין משמעותית הלכתית כלשהי לענין היותם רטובים או לא.

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת. 

כל טוב,

שרית חן קרויטורו, יועצת הלכה