שלום לך,

את שואלת שאלות טובות ואכן מדובר בנושא מורכב להבנה. ננסה לענות בהרחבה ולצרף מקורות רלוונטיים.

ההגדרות ההלכתיות לדם נידה שאוסר מדאורייתא אינן זהות להגדרת הווסת הביולוגית.
חז"ל היו מודעים לכך שאין התאמה בין ההגדרות ההלכתיות לבין הדימום הביולוגי. דוגמא לכך ניתן לראות בדיון במסכת נידה דף לה עמוד ב, לגבי הדימום לאחר הלידה, כאשר מדאורייתא חלק מהדימום טמא וחלקו טהור. האמורא רב מסביר כיצד דבר זה מתיישב: "רב אמר: מעין אחד הוא - התורה טמאתו והתורה טהרתו". כלומר, אכן מדובר באותו הדימום ממש והתורה קבעה שבחלק מהימים שלאחר הלידה הוא יהיה טמא ובימים אחרים הוא יהיה טהור. לפי הבנה זו, מדובר בגזרת הכתוב, הלכה שנקבעה משמיים שאינה בהכרח תמיד מותאמת להגיון האנושי.

לאחר הקדמה זו, אכן נשאלת השאלה מהי ההגדרה ההלכתית לדם נידה מדאורייתא. מדובר בנושא רחב מאוד, אבל ננסה לענות על קצה המזלג. 

אחד הקריטריונים לדם האוסר מדאורייתא הוא צבע הדימום. המשנה במסכת נידה, פרק ב משנה ו, מפרטת את הצבעים הספציפיים שאוסרים אשה מדאורייתא:

"חֲמִשָּׁה דָמִים טְמֵאִים בָּאִשָּׁה. הָאָדֹם, וְהַשָּׁחֹר, וּכְקֶרֶן כַּרְכּוֹם, וּכְמֵימֵי אֲדָמָה, וּכְמָזוּג.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף כְּמֵימֵי תִלְתָּן וּכְמֵימֵי בָשָׂר צָלִי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.
הַיָּרֹק, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ:"

אם נתמקד לרגע בחלק הראשון של המשנה, שאינו נתון במחלוקת, נראה שלדעת התנאים היו ארבעה גוונים של אדום, וגוון נוסף של שחור, הנחשבים לטמאים. בחלק הבא, ישנם גוונים אחרים של אדום (וצבעים אחרים) הנתונים במחלוקת. כלומר, ההנחה שאשה שרואה דימום וסת בצבע אדום היא אסורה מדאורייתא, לא בהכרח נכונה, כיון שישנם גוונים של אדום שאינם אוסרים. בהמשך הדורות נראה שהידע הזה אבד, כיון שאמוראים רבים מספרים על עצמם שהם אינם יודעים להבדיל בין גוונים שונים של אדום ואינם פוסקים בשאלות של צבעים (מסכת נידה דף כ עמוד ב). 

עניין נוסף המגדיר האם מדובר בטומאת נידה תלוי בימים בהם נראה הדימום ונרחיב בכך בהמשך התשובה.

את צודקת שלכאורה נראה מאוד פשוט לדעת מתי אשה נידה על פי הווסת החודשית. העניין הוא שכפי שכבר התחלנו לפרט, אין בהכרח חפיפה בין הדברים. מדאורייתא ישנם שני סוגים של דימומים שאוסרים: נידה וזבה.

הפסוק העוסק בנידה (ויקרא טו, יט) אינו מפרט מהי אישה נידה בדיוק:
"וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב."

גם מהתיאור של הזבה לא ניתן לדעת במה בדיוק מדובר (ויקרא טו, כה):
"וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא."

נשמע שאצל הזבה יש דימום ממושך או בזמן אחר מזמן נידתה, אך התורה שבכתב כדרכה אינה נותנת הגדרה ברורה לשאלה מתי אשה היא נידה ומתי היא הופכת לזבה. מה נחשב לדימום ממושך? מה נחשב לדימום "בעת נדתה"?

התורה שבעל פה משלימה כאן את ההגדרות השונות:

"אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני" (נידה דף עב עמוד ב)

כלומר, אחרי התקופה שבה אשה היא נידה (לשבעה ימים) יש אחד עשר יום בהם אם היא מדממת, היא נחשבת לזבה. אם היא מדממת ליום או יומיים נחשבת לזבה קטנה שסופרת יום אחד נקי, ואם מדממת לשלושה ימים או יותר, נחשבת לזבה גדולה שצריכה לספור שבעה נקיים.

כפי שמצטייר כאן, ספירת הימים בצורה נכונה קריטית כדי לאפשר היטהרות. אם לדוגמא, אשה רואה דימום שאיננו אוסר מדאורייתא ומתחילה לספור בטעות את ימי הנידה, כאשר למעשה רק למחרת החל הדימום האוסר, יצא שהיא תטבול ביום הששי מתחילת הדימום. טבילת נידה חייבת להתבצע לאחר שבעת ימי נידה והלאה ולכן טבילה קודם לכן לא טיהרה את אותה אשה כלל.

זו כנראה אחת הסיבות שגרמה לרבי יהודה הנשיא לתקן את "תקנת רבי בשדות". תקנת רבי בשדות היא תקנה שנועדה לנשים בשדות, כלומר מחוץ לערים הגדולות בהן היו מצויים תלמידי חכמים. תקנה זו קבעה שבמקרה של דימום במשך יום או יומיים, יש להמתין ששה ימים נקיים, כדי לכסות את החשש מכך שהאישה הייתה נידה רק החל מהיום השני, וסופרת ממנו עוד ששה ימים בכדי לטבול לאחר שבעת ימי נידה. חישוב זה גם מכסה את אפשרות שהאשה הייתה זבה קטנה והייתה צריכה לחכות בעצם רק יום אחד נקי.
במקרה שהאשה דיממה שלושה ימים או יותר, יש להמתין שבעה ימים נקיים, שוב כדי לכלול את שני התרחישים האפשרים: אם האשה למעשה נעשתה נידה רק ביום השלישי, עליה לספור שישה ימים נוספים, ואם היא זבה גדולה, עליה לספור שבעה ימים נקיים.

בשלב שלאחר מכן, משתמע מחומרת רבי זירא שתקנת רבי התרחבה למקומות נוספים, יתכן שכתוצאה מכך שתלמידי חכמים כבר לא היו בקיאים כבעבר, ונוספה תוספת חדשה לתקנה. רבי זירא איחד את ההלכות (כנראה בעקבות הנוהג הקיים של בנות ישראל) לספור תמיד שבעה נקיים ולא לחלק לשישה או שבעה נקיים כפי שעשה רבי יהודה הנשיא.

מעבר למורכבות וחוסר הידע שעולה לנו מתיאור התנאים והאמוראים, בדורות הבאים נראה שגם לגבי ההגדרות הבסיסיות של נידה וזבה ישנה אי בהירות.

ישנה מחלוקת מהותית בין הרמב"ן לרמב"ם כיצד יש לספור את ימי הנידה וימי הזבה.
לשיטת הרמב"ן, כאשר אישה היא נידה, היא סופרת שבעה ימים, נטהרת ולאחר מכן ישנם אחד עשר ימי זיבה שבהם אם ישנו דימום היא נטמאת בטומאת זיבה. לאחר ימים אלו, כאשר תראה דימום הוא שוב יהיה דימום נידה. שיטה זו מסתדרת בחלק מהמקרים עם דימום הווסת הביולוגי.

לשיטת הרמב"ם, ישנה ספירה רציפה של ימים החל מהדימום הראשון שהאשה חווה. ישנם 7 ימי נידה, לאחר מכן 11 ימי זיבה ומיד אחר כך שוב 7 ימי נידה וכן הלאה. שיטה זו יוצרת מחזוריות של 18 יום בין ימי הנידה לימי הנידה הבאים ואינה מקבילה לווסת הביולוגי אצל רוב מוחלט של הנשים. אצל אשה בעלת מחזור של 28 יום בין וסת לווסת תהיה נידה וזבה לסירוגין בחודשים שונים. אם האישה מאבדת את הספירה שהחלה מהדימום הראשוני שחוותה, עלול להיות מאוד לא פשוט לברר את מצבה הנוכחי.

יש לציין שגם לשיטת הרמב"ן הווסת לא תמיד תחשב לדם נידה. למשל, אשה עלולה לחוות דימום לא רגיל ביום ה-20 מאז הדימום האחרון, ודימום זה יחשב לדם נידה, ובעצם הדימום הווסתי שהיא תחווה ביום ה-28 למשל,  יהפוך לדם זיבה.

אם כן, לשתי השיטות הבדלה בין נידה לזבה אינה תמיד פשוטה. מעבר לכך, לא נפסקה אחת משיטות אלה להלכה ולכן גם אם אשה תיאורטית תדע לחשב את מצבה לפי אחת מהשיטות, יש לחשוש גם לשיטה השניה.

(בנוסף, איננו יודעים כיצד היו מתייחסים חז"ל והפוסקים לדימומים חדשים הקיימים בימינו, למשל דימום המגיע כתוצאה מגלולות)

נסכם בדברי הטור (יורה דעה קפג) המסכמים באופן כללי את התהליך ההלכתי שהתרחש: "משרבו הגלויות ותכפו הצרות ונתמעטו הלבבות חשו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שמא תראה אשה בימי נדתה ששה ימים ויהיה הכל דם טוהר, ובשביעי, שמא תראה דם טמא וסבורה לטבול בליל שמיני וצריכה עוד שבעה ימים, החמירו לטמא כל מראה דם אדום. וכדי שלא יבואו לידי טעות בין ימי נדה וימי זיבה, הוסיפו חומרא אחר חומרא עד שאמרו שאפילו אם לא תראה אלא טיפת דם כחרדל, תשב עליה ז' נקיים כזבה גדולה."

לפי דברי הטור, תהליך זה קרה בשל החורבן ואובדן המסורות העתיקות. איננו מסוגלים כעת לשחזר את הידע הזה. במהרה בימינו נזכה לגאולה שלמה ולהתחדשות הלכתית, גם בתחום זה.

לסיום, נרצה להוסיף התייחסות נוספת לעניין סמכות חכמים. לא תמיד תקנות חכמים מהעבר מובנות לנו כיום. יתכן שלפעמים נראה לנו שהיה כדאי לעשות דברים אחרת. אך חלק מהמבנה ההלכתי כולל בתוכו את סמכות חכמים לתקן תקנות בהתאם לנצרך וזהו מרכיב קריטי בשמירה על המערכת ההלכתית. 

בהקשר הזה נצטט מדברי הרמב"ם בהלכות ממרים: "בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג, אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין, היה גדול בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל את דבריו, אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם, והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא, זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו." (הלכות ממרים ב, הלכה ב)

זאת אומרת שברגע שבי"ד וחכמי הדור החליטו לתקן תקנה מסוימת והיא התקבלה, מאוד מורכב וכמעט בלתי אפשרי לבטל אותה. דבר זה הוא חלק מהמערכת ההלכתית המכילה בתוכה מרכיבים שונים שחלקם גמישים יותר וחלקם יציבים וחזקים. ללא מרכיבים אלו, קשה להאמין שההלכה הייתה מצליחה לעבור מדור לדור כפי שהיא היום: יציבה, אך מתפתחת. דבר זה קיים בכל תחומי ההלכה השונים, אם מדובר על תקנות בשבת, כשרות, או תחומים של בין אדם לחברו. רובד הדרבנן שבתורה הוא חלק בלתי ניתן להתרה משאר ההלכה. למשל, כיום איננו חושבים אחרת על אכילת בשר וחלב או אכילת עוף בחלב למרות שאחד נאסר מדאורייתא והשני מדרבנן. כדאי מאוד ללמוד על השתלשלות ההלכה בנושאים שונים, אך דבר זה אינו סותר את המחויבות המלאה להלכה על שלביה השונים. 

אנו מקוות שתשובה זו סייעה להבין מעט יותר את התהליך ההלכתי שהתרחש, אך תמיד כדאי ומומלץ ללמוד את הסוגיות לעומק ממקורן בליווי רבנים ורבניות המתמחים בתחום. אם תרצי לשוחח או ללמוד את הנושא יחד עם יועצת הלכה, פנים אל פנים או טלפונית, נשמח לקשר אותך לדמות רלוונטית. אם תהיי מעוניינת בכך, אנא כתבי אלינו שנית. 

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת,
כל טוב!

שירה מניטנטג, יועצת הלכה